1 ביולי 2010. אני במטוס בדרכי לקוריאה הדרומית לפגישות עם מהנדסי חברות סמסונג והייניקס, שתי ענקיות בתחום זכרונות הפלאש . שכני למושב הינו מהנדס ישראלי צעיר מטקסאס אינסטרומנטס, חברה אמריקאית גדולה. בהיוודע לו שאני בדרכי להיפגש עם אנשי סמסונג הוא מזהיר אותי לבל אעיז לשלוף מכיסי טלפון נייד מתוצרת שונה מסמסונג במהלך הפגישה. אחד מאנשיהם עשה זאת, כך הוא מספר, ומנהל בכיר בחברת הענק חטף ממנו את המכשיר והטיח אותו בזעם על הרצפה.

 

אני ממשש בכיסי, מלטף את מכשיר הנוקיה הישן שלי ותוהה באם צפויה לו סכנה. אזהרת מסע בידי.

 

כשנה ומחצה קודם לכך, בעודנו טרודים בשיווק המצאתי השניה בתחום המיימו, הציע יוסי שותפי שאבדוק האם הטכניקה שפיתחתי עבור מיימו מתאימה גם ליישום בזכרונות הפלאש. למדתי ובחנתי את הנושא ומצאתי שאין בין בעיות הפלאש לבין הפתרון שמצאתי לבעית התקשורת כל זיקה. אבל תוך כדי עיון במאמרים הקשורים בפלאש צצה בעיה חסרת פתרון לכאורה, ואשר פתרונה עשוי לאפשר הגדלה משמעותית של צפיפות המידע על גבי שבב פלאש. הערכנו שיצרניות הפלאש הגדולות יגלו עניין.

 

חודשים ישבתי ובחנתי רעיונות שונים, עד אשר יום אחד (הפתעה! ) צץ והופיע פתרון אלגנטי. הגשתי בקשה לפטנט ושוב איתרנו אנשי קשר שיפגישו אותנו עם החברות השונות ברמות המתאימות. ביקרתי עם יוסי בדרום קוריאה במטה סמסונג והצגנו את הנושא בפני ההנהלה הבכירה. נמסר לנו שהנושא מעניין אבל שהפתרון שהצגנו מצוי מבחינתם בשלב מאד ראשוני, היולי ולא בשל. שגינו ככל הנראה בתאום ציפיות.

 

חזרנו הביתה.

 

עשיתי שעורים. למדתי את מבנה המעגלים האלקטרוניים המרכיבים את שבב זכרון הפלאש והגדרתי ברמה ראשונית את השינויים שאמורים לדעתי להתבצע במעגלים אלה על מנת להטמיע את הטכנולוגיה שלנו. פנינו לחברת הייניקס, הם גילו עניין וקבענו מועד לפגישה במטה החברה שלהם בסיאול. פנינו אם כך שוב לסמסונג, דיווחנו שהרעיונות שלנו בשלים יותר עכשיו, ורמזנו שאנו בדרך להיפגש עם הייניקס, יריבתם המרה. הם הגיבו מיד, ברצונם להיפגש. יוסי ואני החלטנו לנהוג בפתיחות כעת, כאשר אנו מוגנים באמצעות בקשת פטנט, ולהציג בפני החברות לא רק את ביצועי השיטה והעלות הכרוכה ביישומה אלא גם את העקרונות המתמטיים מאחוריה. שלחנו מצגות שקפים לשתי החברות בהתאם לכך.

 

ואני כעת בטיסה, מכין עצמי לפגישות ומשוחח עם המהנדס הצעיר.

 

פגישתי הראשונה הינה עם הצוות מחברת הייניקס. בבוקר המיועד אחד המנהלים שלהם אוסף אותי ממלוני. אנו נוסעים ומשוחחים בנעימות ופתיחות. לקראת הגעה למטה החברה אני שואל אותו מה דעתו על הטכנולוגיה לאור השקפים ששלחנו. הוא משיב בכנות שהוא לא כל כך הבין את הקטעים המתמטיים במצגת ושבכל אופן הם יתקשו מסיבות שונות ליישם את הטכנולוגיה ברכיבים שלהם.

 

אני מבין, מפנים, מכין עצמי לקרב.

 

בחדר הישיבות מצפה לי צוות גדול. כחמישה עשר מהנדסים צעירים, נראים לא יותר מילדים, מקבלים את פני. אני מציג את השקפים, עונה לשאלות. מתפתח דיון מעמיק. הם מעלים אחד אחד את הקשיים שהם מזהים בהטמעה ואני מעלה כנגדם הצעות ורעיונות משלי לפתרון. הדיון נמשך כשעתיים. לקראת סופן, ברור לי ולהם שהגענו למבוי סתום. עד אשר יוחלט בחברה לבצע שינויים מהותיים בארכיטקטורה של רכיביהם הם לא יוכלו להמשיך אתנו. אני מודה להם על רצונם הטוב ומאמציהם והם, הם קמים על רגליהם ומוחאים כפיים כאיש אחד דקה ארוכה.

 

תרבות זרה.

 

למחרת בבוקר אני מתייצב במשרדי סמסונג. אני עובר טקס קבלה מתיש ומשונה בו המחשב הנייד והטלפון הנייד (נוקיה הישן והטוב!) שלי נעטפים בקפדנות בניילון, יוצאים מכלל שימוש. מזל שהעברתי לאנשי החברה בעוד מועד את השקפים. אני מציג בחדר הישיבות בפני הצוות את שקפי ועונה על שאלותיהם. לפתע, תוך כדי שיח ער, מתפרץ לחדר אחד מסמנכ”לי סמסונג וצועק בתוקפנות לעברי ללא ברכת שלום, ללא הקדמות ושהיות: ‘What do you want from us?! What do you want from us ?! ‘.

 

אכן תרבות זרה.

 

אני צופה בו, צופה, נדהם ואילם. אחד המהנדסים שלהם מסביר לו בנינוחות שזה עתה סיכמנו על צעדי ההמשך: הם יעבירו לנו קבצים עם נתונים המדמים את הרעש הנמדד בתוך רכיבי הפלאש ואני אריץ אותם במערך הסימולציה שלנו ואחזיר להם תוצאות.

 

עשינו זאת. גם סמסונג גילו לבסוף קשיים בהטמעת הטכנולוגיה שלנו ברכיביהם.

 

ובינתיים בפורומי התקינה של התקשורת האלחוטית והניידת החלו להתפרסם הצעות אשר יישומם יחייב, להערכתי ולהפתעתי, שימוש בשיטה שלנו, השיטה שפיתחתי עבור בעיות בתחום הפלאש. אבל זהו תהליך ארוך, המצוי בתחילת הדרך, וככל הנראה יימשך מספר שנים.

 

יוסי ואני מחליטים שוב לשנות כיוון ולנסות למכור את הפטנט. לא עובר זמן רב וחברה אמריקאית גדולה אחרת מגלה בו עניין. הם מציעים מאה עשרים וחמישה אלף דולר.

 

אנו מוכרים.