עד הלום
האם נקרתה לי אי אז צומת דרכים תמה, נטולת ייחוד ויומרה לכאורה? צומת אשר היימן במקום השמאל בה היה בהכרח מוביל לחיים שונים, להפיכתי לאדם אחר? צומת אשר בה זהותי, אותה אישיות המכונה “אני”, המאופיינת ברשימת אהבותי ובשרשרת מתמשכת של ארועים משמעותיים, נקבעה מבלי דעת, ואשר רק בדיעבד, במבט מאוחר, ניתן לזהותה בבירור כנקודת ציון מכרעת?
חיטוט נוקדני בזוטות חיי לכאורה יחשוף אכן את קיומו של ארוע תמים אך מכריע גורל ועתיר תוצאות אישיות. הארוע התרחש בביתם של סבא יצחק וסבתא סופיה, ברחוב אמיליו מיטרא 232 בבואנוס איירס, בחודש פברואר 1963, ערב עלייתנו ארצה.
ותוצאותיו ומוצאותיו הם הם שהביאוני עד הלום.
[1] למדתי ממדריכתנו ליאור מורג (וייטנאם וקמבודיה, 2019) שמדויק ונכון יותר לזהות אדם על פי אהבותיו (“מה אתה אוהב ?”) מאשר על פי עיסוקיו (“במה אתה עוסק?”)