וכך היה מה שהיה.

ועוד באותן שנים, סבא עורך דין צעיר. בדרכו לביקור הורים במושבה ובחזרה ממנה הוא לובש בגדים פשוטים, בגדי איכר. בתחנת הרכבת בבואנוס איירס ממתינים באותה תקופה נוכלים, המכונים “זאבים” (LOBOS בספרדית) ומציעים לאיכרים נבערים המגיעים לעיר הבירה עסקאות מפוקפקות. אחד הזאבים, המבחין בסבא ובבגדיו, ניגש אליו ומתחיל ב”עבודתו”. סבא בולם אותו: “חבל על זמנך” הוא אומר, “שנינו באותו מקצוע”.

1921-22. סבא כעת כבר עורך דין מבוסס, מתמחה במשפטים גדולים, ארוכי טווח, מול השלטונות. לקוח שלו בעל חווה גדולה בשם EL TRAFUL במחוז, מוצא עצמו חסר אונים: פולש חדר והתיישב בשטח החווה וכל נסיונותיו לסלקו באמצעות המשטרה המקומית עולים בתוהו. בייאושו הוא מציע לסבא מחצית החווה באם יצליח להוציאו מהשטח. סבא מגיע בשעות הלילה אל בקתת הזר, ומודיע לו: מחר בבוקר אתה קם ועוזב.

הוא קם ועזב.

ועוד. סבא נוסע אל משרדו וחוזר ממנו יום-יום בחשמלית (TRANVIA בשפת המקום). הוא נושא עמו אקדח, כמקובל לעתים בבואנוס איירס באותם ימים. באחד הימים הוא מביא עמו בכיסיו סכום כסף גדול עבור אחד מלקוחותיו. הוא יושב וחש כעבור זמן שכיסיו קלים, הכסף איננו. הוא קם, שולף את האקדח ורועם בקולו: “אין יורד מהאוטובוס כל עוד הכסף לא שב אלי”. כעבור מספר דקות שקית הכסף שבה לבעליו, והאקדח שב לכיסו.

אפריל 1925, סבא כעת בן ארבעים ואחד, עורך דין בעל שם, נמנה על מנהיגי הקהילה היהודית והציונית בבואנוס איירס. אינשטיין, בעל פרס נובל ופרסום עולמי מבקר לראשונה בצפונה ודרומה של אמריקה ומגיע לארגנטינה. הוא שוהה בה מספר ימים, מתאכסן אצל אחד מגבירי הקהילה. אינשטיין ציוני בכל מאודו והוא מוזמן באחד הימים לשאת דברים בפני החברים הציוניים אשר בקהילה. מוטל על סבא לאסוף וללוות אותו אל מקום ההתכנסות. אינשטיין נכנס למונית ושואל את סבא “מה עלי להגיד במפגש?”. “פרופסור אינשטיין, איני יכול לומר לך מה תאמר”. משיב סבא. “לא, לא, תאמר לי, תאמר לי” מפציר בו אינשטיין. סבא מהרהר מעט ומציע: “תאמר להם שעם ללא ארץ דומה לכלב ללא בעלים. הוא מוכה בידי כולם, ומגורש מכל מקום”.

וזה מה שאינשטיין אמר במפגש באותו יום של סתיו, באפריל 1925.

(בצילום למעלה: אינשטיין, סבא יצחק ניצב לצדו (בעניבת פרפר) ולידם שאר מנהיגי הקהילה, צולם ככל הנראה באותו יום ותלוי בביתנו במקום של כבוד)

ובין לבין. אל שולחנו של סבא יצחק נוחתת הצעה עסקית: לרכוש כמות מסחרית של עץ במחיר מציאה, כך וכך פסוס למטר קוב פאראנה. סבא ובניו בודקים את מחיר העץ למטר קוב בשוק הסיטונאי ומבינים מיד שזהו מחיר מציאה, כעשירית ממחיר השוק. המשא ומתן מתקדם, וסבא מעמיק לחקור: מסתבר שמטר קוב פאראנה אינו מה שחשבו: זהו הנפח של לוח בשטח מטר רבוע וגובה עשרה סנטימטרים, עשירית מנפחו של מטר קוב.

אין מציאות בעולמנו. וכל פרט קובע.