2023, שמיני באפריל, לוקסור אשר במצרים. אני עומד על סיפונה העליון של ספינת התיור שלנו. זוהי ספינה כבדה בת ארבע קומות. היא מפליגה ויוצאת ברגעים אלה ממש מהמזח אשר לגדתו המזרחית של היאור לקראת שיט בן ארבעה ימים במעלה הנהר.

כמה מאות מטרים לפנינו, דרומה, כנגד זרימת היאור, נישא גשר גדול ומוצק החוצה את הנהר.

מוזר, אני תמה ביני לביני, אם ספינתנו תמשיך היישר בנתיב זה היא תתנגש בעוד רגעים באחד מעמודי התווך של הגשר. שטויות, אני משיב לעצמי מיד, הם בוודאי יודעים את מלאכתם.

 

אבל תחילת הדברים תחילה.

 

מזה זמן שסיור מקיף במצרים ממתין ועומד בראש רשימתנו, של דפנה ושלי. נסיבות ואילוצי החיים, וביניהם המגיפה הגדולה, עיכבו אותנו. המגיפה חלפה ויצאנו לדרך. איתרנו את ניר (אורלב), מדריך כלבבנו, איש מסביר פנים ומומחה מאין כמוהו בהיסטוריה של מצרים העתיקה, והזמננו את חביבה ואורי אחי וזוג חבריהם להצטרף.

 

הדרמנו אט אט לאורך מספר ימים. סיירנו בעיר המתים סאקארה ונפגשנו עם פסלו הפרקדן, הענקי, של רעמסס השני, אולי גדול פרעוני מצרים; צללנו למעמקי הפירמידות בגיזה ושוחחנו עם הספינקס; כיתתנו רגלינו בעמק המלכים והתפעמנו למראה קברו השמור, עתיר הזהב, של תותענח-אמון; פענחנו את סיפור נצחונו של אותו רעמסס השני במלחמתו בחיתים, החרוט בתבליט על קירות המקדש אשר בעיר לוקסור; ולקינוח, ריחפנו בכדור פורח מעל שלל מקדשי לוקסור, הלא היא תבאי העתיקה.

 

היאור הינו לבה הפועם ועורק החיים הבלעדי של מצרים. אוכלוסיות רוב ארצות העולם פזורות באחידות בקירוב ברחבי שטחה של כל הארץ. ואילו מצרים הינה ארץ “קוית”, ורוב רובה של אוכלוסייתה מרוכז ברצועה צרה מאוד לאורך שתי גדותיו של הנהר הגדול.

 

לא תמיד היה כזה המצב; לאורך אלפי שנים ועד לפני כששת אלפי שנה כל הארץ המשתרעת מערבה מהיאור, הידוע היום כצפון מדבר הסהרה, היה פורה להפליא, גדוש בצמחיה ובעלי חיים. פילים, זברות וקרנפים לצד אריות ונמרים נהנו שם מהשפע. האדם הקדום שיגשג שם לצד כל אלה. תפנית אקלימית חדה (שלא באשמת האדם !) גרמה להתייבשות מהירה ומדבור מואץ של חבל ארץ עצום זה, ואוכלוסייתה האנושית הנרחבת נדחקה אל גדותיו של היאור, מקור המים החיים היחיד אשר שרד.

 

<יש הסבורים שהידחקות זאת עקב המשבר האקלימי היא היא הגורם הראשי להתפתחות התרבות המצרית הקדומה, אחת התרבויות פורצות הדרך בתולדות המין האנושי. ההתקבצות הזאת סביב הנהר הגדול, אילצה את האדם לנסח מערכת כללים לחלוקת קרקע ומים, יצרה מעמדות של שווים ושווים יותר, חוללה צורך בצבא להגן על המשאבים המוגבלים, והרי לנו יסודותיה של תרבות.

 

והשיט ביאור התפתח בד בבד עם התפתחות התרבות. המצרי למד על קיומם של שרטונים ומפלים, למד על בשרו מה הם תניני היאור והבהמות האימתניים, וחשוב מכך, למד כיצד להימנע מפגיעתם הרעה של כל אלו. הוא למד להיכן עליו לשוט אם רצונו בדיג, כיצד לבנות ספינות משא וכיצד להעמיס ולהוביל עליהן גושי סלע ענקיים לצורך בניית הפירמידות, המקדשים והאובליסקים. למד על גמישותם של נתיבי השיט המשתנים באופן מחזורי לאורך עונות השנה. ושלט ברזי השיט עם ונגד כיוון הזרימה של הנהר הגדול.

 

הוא שלט ביאור ללא מיצרים, על סודותיו וצפונותיו, והשיט בו היה טבוע בנפשו.

 

והנה אני עומד כעת על סיפונה העליון של ספינתנו, וצופה בבאות.

 

התנגשנו בגשר, בעוצמה.