אוגוסט 1971. אני מסיים את שרותי הסדיר בצבא, נרשם למבחני המיון להנדסת חשמל בטכניון ובאוניברסיטת בן-גוריון, ומתקבל לשתיהן. אני בוחר ללמוד בנגב ומתיידד במהרה עם גידי (שנאן) ועם חיים (חוצב) זכרונם לברכה; שלושתנו מקיימים חברותא, מתדיינים ומתווכחים על כל שורה בספר, אוהבים את הלימודים לשמם, הסקרנות והרצון להבין הם הכוחות המניעים אותנו . שלושתנו נפגשים כמעט מדי יום, ואני מתגורר עם גידי בדירת סטודנטים. אין לי ספק שנבצע יחדיו את פרוייקט הגמר לכשיגיע מועדו.

בחופשה שבין שנתנו השניה לשלישית פורצת מלחמת יום כיפור; גידי וחיים נהרגים. מיותם מחברי הטובים אני מקבל הצעה משני תלמידים בקורס להצטרף אליהם לפרוייקט גמר שנושאו “מערכת טלפונית ללא מרכזיה”.

במהלך העבודה על פרוייקט הגמר עולים בדעתי מספר רעיונות שאני חושבם אז לראויים להיחשב להמצאות (ובמבטי הבוגר והמפוקח דהיום: חוצפה! בליל של חוצפה ונאיביות !!). בתום הלימודים אני פונה לרשות למחקר ופיתוח של האוניברסיטה; זו אמונה על יישום ומסחור של ההמצאות והפטנטים של חוקרי האוניברסיטה; אני משכנע אותם בערכם הפוטנציאלי של רעיונותי, ואנו חותמים על הסכם על פיו תמלוגי הפטנט, לכשימוסחר, יחולקו מחצית ומחצית בין האוניברסיטה וביני. אני רושם פטנט, מפתח אבטיפוס במעבדה של הרשות, ודר’ זאב רז מקבל על עצמו, בהתלהבות אינסופית, את שיווק הפטנט בתעשיה. חברות אלביט, אלתא ואלישרא (הקרויה איי.אי.אל באותם ימים) מגלות עניין.

כעבור שנתיים מרתקות ומפרכות אנו חותמים על הסכם מסחור עם חברת אלישרא, ואני עובר לתל אביב ומצטרף כיועץ לצוות הממונה על הנושא בחברה. אלישרא בוחנת את הרעיון וקוברת אותו כעבור כחצי שנה מסיבות שונות. עם תום העבודה על ההמצאה אני מקבל הצעת עבודה מעניינת מהחברה בתחום הלוחמה האלקטרונית. מותש מעבודתי על ההמצאה אני מחליט לקבל את ההצעה ומצטרף למשפחת אלישרא.

והיאך כל זה קשור?