סוף פברואר 1985. יאיר מבשיל ותופח ברחמה של דפנה. מועד גיחתו לעולם הולך וקרב, ודפנה חשה זאת היטב על כל שעל. מהתלה גרועה טומנת לנו סקמט, אלת הרפואה המצרית, דווקא לעת הזאת, ושניים מהורינו מתאשפזים, אסתר בבית החולים בלינסון ואבא באיכילוב. אסתר חלשה מאד ולא חשה בטוב זה זמן. ואבא זקוק בדחיפות לניתוח מעקפים של עורקי הלב. שניהם צעירים, בשנות הששים המוקדמות, כל חייהם לפניהם. ושנינו, דפנה ואני, מתרוצצים בוקר וערב בין שני בתי החולים, בין תל אביב לפתח תקוה, ובין יואב, תינוקנו החמוד והשובב בן כשנה, ולבין עבודתי בחברת אלישרא.

 

אסתר עברה בדיקות מקיפות ככל שיד הרפואה הקהילתית מגעת, ללא ממצאים, וכעת תורו של בית החולים להמשיך לפשפש ולאבחן.

 

את אבא ינתח פרופסור וידנה. שמו הולך לפניו, תרתי משמע. הוא נחשב לכוכב עולה, חלוץ בארץ בסוג זה של ניתוחי מעקפים, החדשני לזמנו . אבל הוא גם נודע במזגו הקשה, ברודנותו כלפי רופאי המחלקה הנתונים למרותו, וביחסו הנוקשה וחסר החמלה לחוליו ולקרוביהם.

 

אסתר עוברת מחזור בדיקות מתיש בבית החולים. לבסוף מאותר גידול סרטני בקיבתה, ללא גרורות. היא עוברת ניתוח הסרה, ולאחר שיקום חוזרת לביתה לשנים ארוכות של עשיה, בישול ואהבה.

 

אבא עבר את הניתוח בהצלחה מלאה, כך אנו מדווחים, אולם למחרת הוא מוזעק שוב בבהילות לחדר הניתוח. תפרים מניתוח המעקפים נפרמו ויש לתופרם מחדש ולבלום את שטף הדם הפנימי. הוא מוחזר לאחר הניתוח השני למחלקה ומוזרקת לו אנטיביוטיקה כחלק מפרוצדורה שגרתית לשיקומו.

 

לאחר הניתוח השני אבא אינו מתאושש. חומו בינוני, קבוע, והוא הולך ונחלש במהירות מול עינינו. אפילו כח ללעוס את מזונו כבר אין לו ובכדי לחזקו קמעא אני רוכש גלידה ומגיש לו אותה ללקיקה תוך שכיבה במיטתו. מינון האנטיביוטיקה המוזרקת לו מועלה בעקביות מדי יום, אך החום אינו יורד ונסיונות לזהות את החיידק העיקש עולים בתוהו.

 

אני מזמן עצמי אצל פרופסור וידנה והוא, ללא כחל וסרק, במבטו חמור הסבר, מעדכן אותי: אבא גוסס, גוווע, הוא אומר, עלול למות בכל רגע; כלי הדם שלו קלושים, ושטף דם פנימי צפוי להתפרץ בלא שיהיה לאל ידינו לעשות דבר.

 

בייאושנו אנו חותרים לקבל חוות דעת שניה.

 

נודע לנו שאליסיה, בת דודתי (זכרונה לברכה), מיודדת מאד עם פרופסור מרדכי רביד. הוא נודע כבר סמכא בתחום רפואת הפנים. אני מזמין אותו, והוא מגיע למחלקה ומקבל דיווח מהרופאים. הוא ממליץ על הפסקה זמנית של מתן האנטיביוטיקה, המוזרקת בימים אלה במינון עצום, במטרה לאפשר אנליזה חוזרת ואיתור החיידק המסתורי והעיקש. האוטוריטה, הכריזמה עושות את שלהן. רופאי המחלקה מצייתים, מפסיקים לאלתר את מתן האנטיביוטיקה.

 

חיפש אתונות ומצא מלוכה.

 

שלא על פי כוונתו ומטרתו המקורית של רביד, וכבמטה קסמים, החום יורד תוך שעות, אבא מתחזק במהירות והוא משתחרר הביתה, חופשי מהרעלה אנטיביוטית, בריא לעילא ולעילא כעבור יומיים.

 

1999. עברו שנים. אסתר שוב בבלינסון, שוב עקב כאבים וחולשה. זה ימים מחפשים את מוקד הבעיה ללא הצלחה. אנו נפגשים עם דוקטור קיציס, אחד הרופאים הבכירים במחלקתה . אני מבין שעד כה לא מצאתם דבר, אני אומר, והייתי רוצה להבין מה התוכנית שלכם. אין לנו תוכנית, מחייך אלי קיציס, אנו עובדים ללא תוכנית, מתקדמים צעד צעד ומחליטים על צעדנו הבא בהתאם לתוצאות של קודמו.

 

אני מוכה הלם, נדהם. במקצוע ההנדסה אין מעיזים לעשות אף צעד בביצוע פרוייקט לפני שהותוותה תוכנית מקיפה המפרטת את כל השלבים עד לסיומו המתוכנן, עמוק אל תוך העתיד.

 

ואנו, היאך טווים אנו את מארג חיינו? הכמהנדסים אנו, או רופאים?