אוקטובר 1973, 18 לחודש בקירוב. עברו כבר כשלושה ימים מאז צלחנו את התעלה, צליחה אשר יצרה מפנה דרמטי במהלך המלחמה ותוצאותיה. אנו יושבים לבטח על פסגתו של תל מלאכותי, מוצב מצרי אשר פלוגתנו כבשה ללא התנגדות בליל הצליחה. המוצב, דמוי האות חית, מצוי גבוה מעל גדתה המערבית של התעלה, מספר קילומטרים צפונית ל”חצר הצליחה”, על הציר המוביל לאיסמעיליה.

 

מוקדם יותר באותו יום, בעודנו שרויים בשגרת המוצב, מגיחים מולנו, ממערב, מעומק השטח המצרי, מספר מטוסי קרב בגובה נמוך. כל אנשי המוצב פותחים באש. אני אמון על מאג ויורה, יחד עם כולם, בשצף, צרורות ארוכים. לפתע נשמעות קריאות “חדל אש” בהולות. מישהו זיהה שאלה מטוסי קרב ישראלים, משלנו, החוזרים ככל הנראה ממשימת עומק. אנו חדלים מיד.

 

המומים מהטעות בזיהוי, ושמחים ומאושרים שלא פגענו. חוברת זיהוי מטוסים עוברת מיד ליד, בכדי שנלמד אותה ונשפר את יכולתנו, שלא נחזור חלילה על טעות שעלולה להסתיים בטרגדיה. אני, כראוי לסטודנט להנדסה, שואל את עצמי גם כיצד זה שלא פגעתי על אף ירי הצרורות הרצוף במקלעי. אני מבצע חישובי מהירות מקורבים ומבין את המובן מאליו: על מנת לפגוע במטוס הנע במהירות דומה לזו של הקליע שלי, עלי לכוון לנקודה אליה המטוס יגיע בהמשך, ולא למקום בו הוא נמצא ברגע הירי. ואני קובע לעצמי כללי אצבע בהתאם.

 

צהריים. אני נשלח ללוות משאית המובילה קבוצה גדולה של שבויים מצרים. הם מובלים לחצר הצליחה, ומשם יועברו למחנות שבויים בסיני ובארץ. חצר הצליחה, בהיותה צומת יחידה ומעבר הכרחי לכוחות צה”ל הממשיכים לזרום אלינו לגדה המערבית, הומה מאדם.

 

המצרים יודעים שזו נקודת תורפה, והם מרבים לתקוף, בעיקר בהפגזות באמצעות מרגמות, תותחים ו”קטיושות”. לפתע אנו רואים שני מטוסים מצריים הגחים וצוללים לעברנו. הפעם אין טעות בזיהוי. כל כוחות צה”ל בחצר הצליחה פותחים מיד באש, איש איש והכלי שבידיו, בוודאי עשרות כלים, וההמולה רבה. את מקלע המאג שלי השארתי במוצב, הוא לא מתאים למשימת ליווי שבויים. אני מצויד ברובה FN מיושן, היורה כדורים ב”בודדת” (יעברו עוד שבועות עד שנקבל את הרובים האמריקאיים החדישים, מסוג 16M).

 

מצויד בכללי האצבע הטריים שלי אני מכוון בקפידה לאחד משני המטוסים, ויורה כדור בודד, יחיד: כהרף עין, המטוס נפגע, ניצת, צולל, ומתרסק מעבר לתעלה, בשטח סיני. אני מיד מפנה את קנה הרובה הישן שלי למטוס המצרי השני, ושוב מכוון ויורה כדור בודד; ושוב, הפלא ופלא, מיד לאחר הירי שלי, המטוס נפגע ומתרסק.

 

האמנם מאמין אני, שמכל עשרות, אולי מאות היורים באתר, אני הוא זה שהפלתי את המטוס? את שניהם?