1965. אני אלוף הנוער בשחמט בדימונה (ומדורג שלישי בין הבוגרים). שלושת רופאי העיירה, עולים חדשים מארגנטינה כמונו, הינם בני בית אצלנו. הם מרבים לשחק במונופול עם אורי אחי ואתי, ואוהבים לשחק שחמט מולי. מצטרף אליהם ד”ר אריה רויזמן (לימים אריה ורדי), רופא ארגנטינאי אף הוא, אשר מגיע אלינו אחת לשבוע מהעיר הגדולה באר שבע, ומשחק אתי שחמט גם הוא.

1967: לימודי בבית ספר עמל (מגמת טקסטיל) בדימונה נקטעים באחת בתום כיתה י”א, ואני מתקבל ללימודי הכיתה השמינית במגמה ריאלית בבית הספר התיכון המקיף א’ בבאר שבע. מוטי למד עד שנה זו באותו בית ספר מקיף ועובר לפתח תקוה במקביל להגעתי לבאר שבע. אנו לא נפגשים.

1968: אני מתנדב לצנחנים ומגיע לגדוד 890, פלוגה א’, מחלקה 1. מוטי ורדי מגיע לאותה מחלקה ובתום קורס מ”כים שנינו נשלחים לפלוגה המסייעת בגדוד לשרת כמפקדים. מתברר לי אז שמוטי ורדי הינו בנו של ד”ר אריה ורדי הנזכר לעיל. אריה ורדי הינו כאמור ארגנטינאי ומוטי בילה בילדותו מספר שנים בארגנטינה בעת שליחותם של הוריו. מסתבר גם שמוטי שחמטאי אף הוא, שנינו בעלי דרגה חמישית (דרגה נמוכה, הראשונה המוענקת לבלתי מדורגים באותם ימים), ואנו נשלחים מטעם הגדוד לאליפות שחמט של פיקוד מרכז; מוטי אף מנצח שם, נצחון מבריק, את אחד מבעלי הדרגות הגבוהות יותר, הקם מהשולחן בתדהמה ועלבון. מוטי יוצא מהגדוד לקורס קצינים ודרכינו נפרדות.

 

1973. 16 באוקטובר, טסה אשר בסיני. אני חלק מפלוגה ג’ ה”מאולתרת”, פלוגת סטודנטים, חוזרים מחו”ל ו”פרפרים” נוספים בחטיבה 55 (קרויה היום 247), גדוד 28 בפיקודו של צביקי נור. נסעתי אתמול במהלך הלילה, כחלק משיירה ארוכה, לכיוון התעלה לקראת צליחתה בסירות קומנדו. עם הגיענו לתעלה התבקשתי על ידי מפקד חצר הצליחה (סמח”ט 55, המכונה י”ב) להישאר על הזחל”ם, ללוות ולאבטח את הזחל”מים המיועדים להובלת כוחות נוספים ולחזור אתם כל הדרך חזרה עד טסה. לאחר הגיענו חזרה לטסה לפנות בוקר הציר בין טסה לחצר הצליחה נסגר שוב בלחץ כוחות השריון המצריים. בהוראת צביקי המג”ד הצטרפתי עם האנשים שאתי לפלוגה א’ של הגדוד ואנו ממתינים לפתיחת ציר מחודשת לשם הצטרפות לכוחותינו שמעבר לתעלה. תוך המתנה אני רואה, לקראת ערב, את חיילי גדוד 890 הצעירים צועדים בטור לילי מערבה לכיוון החווה הסינית. גורל מר ואכזר מצפה להם שם. מוטי מסופח לסיירת צנחנים (בפיקודו של נתן שונרי מבית השיטה) אשר חזרה בשעות האחרונות מהחווה הסינית וספגה שם אבידות כבדות. עם חוזרם הם ניסו ללא הצלחה להזהיר את הגדוד מפני הצפוי להם. הפור נפל, גדוד 890 יצא לדרכו וההמשך הטראגי ידוע. מוטי נמצא מאות, אולי עשרות מטרים ממני; אנו לא נפגשים.

 

1980. אני בחוף הים בתל אביב. אני בוהה בים ורואה למרחוק, כמאה מטרים ממני ובין המון אדם, דמות עומדת וגבה אלי. העמידה אומרת לי: זהו מוטי, ואני עוקב אחריו וממתין ליציאתו מהמים. וזה אכן הוא! מוטי מעדכן: הוא למד פיזיקה, סיים דוקטורט בארה”ב (אצל יקיר אהרונוב) בתחום יסודות המכניקה הקוונטית. ניסה להשתלב באוניברסיטאות בארץ, ללא הצלחה. הוא החליט לנטוש את הפיזיקה ולעסוק לפרנסתו בניתוח גרפולוגי, בהשפעת אחיו יגאל, בעל משרד מצליח בתחום זה.

 

1982. יוני. ישראל פותחת במבצע “שלום הגליל”. אני מגויס בצו 8, ומצטרף כלוחם לפלוגה ה”אורגנית” שלי, פלוגה ג’ בגדוד 28. פלוגתנו הממונעת, כל כיתה בזלדתה, עוברת את המלחמה ללא ארועים מיוחדים וללא אבידות. לקראת הסיום הפלוגה מוצבת על הר ברוך (ווי”ו בשורוק) המכונה בפינו הר “ברוך” (ווי”ו בחולם). תוך כדי תורנויות שמירה אני מתוודע למספר חיילים צעירים שהצטרפו לפלוגה. אחד מהם, הפלא ופלא, הינו דני ורדי, אחיו הצעיר של מוטי.