2011. אורי, בתיה ואנוכי מחליטים למכור את בית ילדותנו בדימונה. הסכום שנקבל ישמש לכיסוי הוצאות מחייתה של אמא בבית האבות בבאר שבע. הבית מורכב משתי דירות מחוברות, זו לצד זו בקומת קרקע, בבית שיכון ישן משנות הששים המוקדמות. אורי מפקיד את המכירה בידי מתווך מקומי. לא חולף הרבה זמן ונמצאים שני קונים. אלה שתי משפחות דתיות-חרדיות ממרכז הארץ; הנוהג אצלם הינו “לחתן עם דירה”; הם יפרידו בין שתי הדירות על חשבונם, וכל משפחה תזכה בדירה זולה, כמנהגם, ולו גם כזו שלא יגורו בה מן הסתם. הם מסכימים, ללא מקח, למחיר שנקבנו, ועורך דין האמון על העסקה מטעם המתווך מכין את החוזים. על מנת לוודא שהעסקה ממשית ואין עוקצים אותנו אני נפגש קצרות עם הרוכשים במשרד תיווך בבני ברק ומאשש את הסיפור. החוזה נחתם.
בהתקרב יום מסירת המפתחות אורי מפנה את הדיירים, השוכרים את הדירה בשנים האחרונות. אלה הם זוג עולים חדשים מפרו, אנשים הגונים וקשי יום. הם מפנים את הדירה ואורי מוודא שכל חשבונותיהם לרשויות שולמו כנדרש. חשבונם האחרון לחברת החשמל, על סך 57 ש”ח, שולם אף הוא. אני שולח לחברת החשמל ולשאר המוסדות מכתבי בקשה להעברת בעלות על החשבון, בצירוף עותקי חוזה המכירה כנדרש. מטלפנת אלי פקידה מחברת החשמל ומבקשת את פרטי הטלפון של הרוכשים; אין בידי פרטים מעבר לרשומים בחוזה ששלחתי אליהם, אני משיב. בכך תמה השיחה.

נובמבר 2016. עברו מעל חמש שנים מאז השלמנו את העסקה. אורי מדווח, בהול, שחברת החשמל תובעת מזוג הדיירים לשעבר, העולים החדשים מפרו, תשלום חוב על סך כ-8300 ש”ח בעבור צריכה בתקופה שלאחר עזיבתם את הדירה, בתוספת ריבית פיגורים. מסתבר שחשבון החשמל בדירה רשום עדיין, משום מה, על שמם. הזוג אובד עצות; חברת החשמל מאיימת לעקל את רכבם ואת חשבונם הדל בבנק. אני פונה למשרד בנתניה המטפל, לדברי חברת החשמל, בנושא. אני משוכנע שהסבר קצר מצדי יסיים את העניין; מסתבר שזהו משרד עורכי דין פרטי המופקד מטעם חברת החשמל על גבית חובות; הפקידה בצדו השני של הקו ספק מקשיבה; מטון דיבורה אני קורא בין השורות: אני אומר את שלי והם יעשו את שלהם.
אנו מטכסים עצה, ומחליטים: ראשית, נשלם את החוב על מנת לשחרר את הזוג המסכן מעול לא להם, ושנית, נתבע את חברת החשמל בבית המשפט לתביעות קטנות.
אני לוקח על עצמי את הטיפול בתביעה. אני מוצא, להפתעתי, שמערכת התביעות הקטנות של בית המשפט ידידותית ונגישה; הטפסים נהירים וללא מלל מיותר, ניתן לשטוח את טענותינו בשפה עממית, לא נדרש ז’רגון משפטי; גובה האגרות סביר; ופקיד אדיב עונה במקצועיות לשאלות הבהרה שלנו בכל עת. אני מכין כתב תביעה ומגיש אותו לבית המשפט. זמן מה לאחר הגשת התביעה מגיע אלינו כתב ההגנה.

זהו מסמך ארכני וטרחני בן עשרה עמודים. בין הנספחים לכתב ההגנה מובא תיעוד שיחת הפקידה אשר ביקשה ממני את מספר הטלפון של הרוכשים, תיעוד המסתיים במלים “….. בכל אופן כרגע החוזה לא רשום …. ולכן אין מה לעשות כרגע כי אין טלפון של דייר נכנס” (השיבושים במקור). אני עדיין איני יודע זאת, וחברת החשמל כמובן אף היא לא, אבל דיווח פנימי עילג ותמים זה של חברת החשמל יהווה בדיוק את “קליע הכסף”, את הרכיב החיוני החסר לנו בפאזל. מותר לנו על פי כללי ההליך להגיש “תשובה לכתב ההגנה” לפני הדיון בבית המשפט. אני חוכך בדעתי; אי שם במבוכי החברה, אני מנחש, קיים מסמך המגדיר מה חייב מוכר דירה לעשות אם ברצונו להעביר את חשבון החשמל על שם הרוכש. אני מבצע חיפוש ברשת ומוצא, לאחר דקות מעטות, ספר עב כרס, “אמות מידה” שמו, המסדיר את היחסים בין חברת החשמל ללקוחותיה, עד לאחרון הפרטים. אני מעלעל ב”אמות מידה”; הספר מנוסח בשפה מעט תמהונית ומסורבלת (בין יתר הפנינים, חברת החשמל מכונה בו “ספק שירות חיוני”); החיפוש בו מתיש, אך משתלם. אני מוצא בו לבסוף בדיוק (אבל בדיוק!) את מה שחיפשתי. אני מצרף מטה, שמח לאיד ובהנאה רבה, קטע ממסמך ה”תשובה לכתב הגנה” שהגשנו בתשובתנו לכתב ההגנה, כלשונו:

“בסעיף 19 תת-סעיף (א) (3) ב”אמות המידה” אנו מוצאים:

רישום או העברת זכות לקבלת שירות חשמל

ס (1) ספק שירות חיוני יעביר זכות לקבלת חשמל במקום צרכנות ויבצע גמר חשבון בעקבות בקשה של צרכן הרשום (להלן: “הצרכן המעביר”) ובלבד שירשם במקום הצרכנות אדם המבקש להירשם כזכאי לקבלת שירותי חשמל (להלן: “הצרכן החדש”). לחילופין, ספק שירות חיוני יעביר את הזכות לקבלת שירותי חשמל במקום צרכנות ויבצע גמר חשבון לצרכן המעביר בעקבות בקשה של צרכן חדש. ספק שירות חיוני ימציא לצרכן החדש אישור בכתב על הרישום כולל פירוט חובותיו וזכויותיו כצרכן רשום, תוך 15 יום.

(2) לצורך ביצוע הבקשה רשאי ספק השירות החיוני לדרוש המצאת חוזה או שטר המאמת את פרטי הבקשה, ויציין בפני מבקש הפעולה את מספר האסמכתא לביצוע.

(3) ספק שירות חיוני יודיע לצרכן המעביר, שלא בוצע לו גמר חשבון בשל היעדר רישום של צרכן חדש, בדבר זכאותו לבקש את הפסקת שירותי הצריכה בהתאם לקבוע באמת מידה 17 “הפסקת שירותי צריכה ביוזמת הצרכן”.

עפ”י קוד מחייב זה, לאחר שנענתה שאין בידינו את מספר הטלפון של הרוכש, על חח”י היה להציע לנו כפתרון את ביצוע ניתוק חשבון החשמל. במקום לפעול כפי שחובה היה עליה – חח”י סיימה בזה את השיחה, לא הבהירה ולו ברמז שיש בהיעדר מספר טלפון בעיה מיוחדת, לא ביקשה מאתנו לברר את המספר, לא הציעה לבצע “הפסקת שירותי צריכה” כפי שהיתה מחוייבת, עצרה את הטיפול בהעברת החשבון לבעלים החדשים וזאת מבלי ליידע על כך איש, לא בעל פה ולא בכתב: לא אותנו (המוכרים),   לא את השוכרים לשעבר ולא את הרוכש עצמו

כיצד אנו יודעים בוודאות שחח”י אכן לא פעלה כפי שחובה היה עליה אלא ברשלנות, בדיוק כפי שתואר לעיל? תרשומת השיחה הזאת עם חח”י מראה זאת בבירור (כתב הגנה, נספח ד’):

הערת חוזה מס: 9 כתב: אינדבורקר ויקטוריה בתאריך: 18/3/2013 בשעה: 9:17 התקבל פקס בתאריך 6/3/2013 בשעה 16:03 ______________
מס’ מזהה מסמך 1732190, סוג מסמך: החלפת צרכנים. בבדיקה בחוזה לא צוין טלפון של הקונה. הוצאה שיחה למוכר הנכס דניאל טוען כי אין להם קשר עם בעל הנכס החדש ואין טלפון. בבדיקה במצח הלקוח מוקם אך ללא טלפונים. בכל אופן כרגע החוזה לא רשום על המוכרים ולכן אין מה לעשות כרגע כי אין טלפון של דייר נכנס

 

במקום המוטל עליה לעשות, כרשום ב”אמות המידה”, חח”י פשוט רשמה לעצמה “אין מה לעשות .. כי אין טלפון” והקפיאה
בחשאי (!) את הטיפול בהעברת החשבון אשר המשיך לצבור חובות.
אנו תובעים מחח”י החזר מלוא הסכום אשר נלקח מאתנו תוך הפעלת
אלימות פיננסית על זוג עולים חדשים קשי יום, ובתוספת פיצוי על טרחה ועוגמת נפש וקנס מרתיע כפי שהשופט ימצא לנכון.”

27 ביולי 2017. בוקר יום המשפט הגיע. בתיה מתלווה אלי. אנו מגיעים לבית המשפט ברחוב ויצמן בתל אביב וממתינים בסבלנות עד להגיע תורנו. השופט רציני, החלטי וענייני; נראה שקרא את החומר בעוד מועד והתכונן היטב. הוא שואל אותנו ואת עורכי הדין של חברת החשמל מספר שאלות הבהרה, ומיד פוסק. חברת החשמל תחזיר לנו את מלוא הסכום בתוספת הוצאות משפט. אתם חייבים לפעול בדקדקנות, “ברחל בתך הקטנה”, הוא נוזף בנציגי החברה. אנו חוגגים אצל אידי באשדוד. נצחון מתוק.

 חזקים על חלשים.